נשמטים

 

 

107

 

הם הולכים ונשמטים ממני.

אני נמנעת מהתיעוד שהם כמהים לו; הוא מזרז את ההליכים.

אני מצלמת השתקפויות.

הן מרהיבות לרגע ואז מכאיבות לעין; כתם בלתי-נסבל על המים השלווים.

..

הזריקה המקלה יצרה מוקד חדש של כאב. הוא מלכד את העצבים החשופים לכתם סגול כהה אחד.

אני נזכרת בך מתעקש לנוע תחתיי, נושא את המשקל של שנינו במקום להקל על הגב.

 

134

 

אני נושאת את הילדים והם מושכים אותי אל הקרקע. אל הקרקעית.

אני נתקלת ברהיטים ומוסיפה לי סימנים טריים.

 

012 (2)

 

זמן קצר אחרי שהקדשתי לו מעט תשומת לב, הילד העצוב מתחיל לחייך.

אני חושבת: כמה קל. אני נמנעת מהם שוב.

 

פורסם בקטגוריה צילום קצר | כתיבת תגובה